פסק-דין בתיק עת"מ 741-08

עתירה מנהלית המכוונת כנגד שתי החלטות של המשיבה 1 (" הוועדה המחוזית"): האחת מיום 16.7.08, שלפיה יש "לסגור את התיק", והאחרת מיום 24.8.08, שלפיה לא תובא התכנית שהגיש העותר לבחינה נוספת בפני המועצה הארצית לתכנון ובנייה.

לאחר עיון בכתבי הטענות ולאחר שמיעת טענות הצדדים, החלטתי לדחות את העתירה.

עניינה של העתירה הוא תכנית מתאר מס' ענ/565 (" התכנית") שיזם העותר, ושמטרתה היא שינוי ייעוד קרקע משימוש חקלאי לשימוש מסחרי במקרקעין הידועים כחלקה 17 בגוש 20312 ביישוב אום אל-פחם (" המקרקעין").

ביום 30.1.02 החליטה הוועדה המחוזית על הפקדת התכנית בכפוף להתמלאות מספר תנאים, אשר מהם רלוונטיים לענייננו התנאים הקובעים כי " יוגש נספח תנועה מחייב הכולל נספח תחבורה ונספח חניה. הנספח יציג שני שלבים: שלב לפני ביצוע הגשר על דרך מספר 65 ושלב אחרי ביצוע הגשר" (תנאי מס' 8) וכן כי "יתקבל אישור משרד התחבורה" (תנאי מס' 10). אישור משרד התחבורה כנדרש בהחלטה (בכפוף לתנאים) ניתן ביום 14.5.06 (נספח 3 לעתירה), ואילו התנאי הדורש הגשת נספח תנועה לא התמלא.

אין מחלוקת בין הצדדים, והלכה למעשה זוהי גם אחת מן הטענות העומדות ביסוד העתירה, שבשנת 2006 או בסמוך לכך החלה המשיבה 2 (" חברת הדרכים") בתכנון של הפרדות מפלסיות לאורך כביש 65, ובקשר לכך טוען העותר כי עד למועד הגשת העתירה, היינו שנת 2008, טרם גובש תכנון סופי של הפרדות מפלסיות אלה. על רקע פעילותה התכנונית של חברת הדרכים קיבלה הוועדה המחוזית את החלטתה הראשונה מהשתיים שכלפיהן מכוונת העתירה. בהחלטה זו נקבע כי בשל כך שהעותר לא עמד בתנאים שנקבעו בהחלטה מיום 30.1.02 (ובהחלטות נוספות שניתנו מאז ואשר הדיון בהן אינו דרוש להכרעה בעתירה) " אין הועדה מוצאת לנכון להוסיף ולהאריך את קידום התכנית ועל כן מחליטה לסגור את התיק; לאחר סיום תכנון מפרידון אום אל פחם, רשאים יזמי התכנית להגיש תכנית חדשה, מתואמת מול החברה הלאומית לדרכים ומשרד התחבורה העונה על כל דרישות הועדה המחוזית" (ההדגשה במקור, א"ק).

ביום 24.8.08 דחה יו"ר הוועדה המחוזית את בקשת העותר להגיש ערר למועצה הארצית לתכנון ובנייה. החלטה זו היא ההחלטה השנייה שכנגדה מכוונת העתירה.

להשלמת תיאור הרקע יצוין כי מלכתחילה הוגשה העתירה רק נגד הוועדה המחוזית, ולאור טענותיה של זו שלפיהן נדרש צירופה של חברת הדרכים כמשיבה נוספת תוקנה העתירה, כתב העתירה המתוקן הוגש ביום 8.6.09, ותשובת חברת הדרכים הוגשה ביום 3.12.09. מאותה עת חלפו כשנתיים שבמהלכן שב העותר וביקש מעת לעת דחיות של הדיונים בנימוק, הלגיטימי כשלעצמו, שמתקיים שיג ושיח בינו לבין חברת הדרכים בניסיון להגיע לידי הסכמה אשר לדעתו תאפשר את קידום התכנית. זמן נוסף חלף בשל בקשות דחייה מנימוקים כאלה ואחרים, כשבתקופה זו גם הוחלף ייצוגו של העותר, ובסופו של דבר הגיעה העתירה לדיון מקדמי רק בחודש דצמבר 2011.

באותו דיון עמד בא כוחו של העותר על כך כי על אף טענות הוועדה המחוזית, שעיקרן היה שבשל שינוי העיתים והנסיבות אבד למעשה הכלח על העתירה וניטל עוקצה, יש לדון בעתירה ולשמוע את טענות העותר. למטרה זו נקבע דיון ביום 30.4.12 שבמהלכו נשמעו טענות באי כוח הצדדים, ולאחר ששקלתי אותן ושבתי ועיינתי בכתבי הטענות הגעתי לכלל דעה שיש לדחות את העתירה.

כאמור, העתירה מתייחסת לשתי החלטות שאחת מהן, ההחלטה המאוחרת, היא הסירוב להרשות לעותר לערער על ההחלטה המוקדמת בפני המועצה הארצית לתכנון ובנייה. עניין זה נכלל בכתב העתירה המקורי, אולם כבר בכתב העתירה המתוקן שהוגש בשנת 2009 ציין העותר (בסעיף 13 של כתב העתירה) כי עיריית אום אל-פחם הגישה למועצה הארצית ערר על ההחלטה האמורה, וזאת בהתאם לזכותה על פי סעיף 110 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 (" החוק"). בין אם משום כך ובין אם מסיבה אחרת, עניין הסירוב להרשות לעותר לערער על ההחלטה המאוחרת לא קיבל ביטוי בטענותיו של העותר שהועלו בגדר עיקרי הטיעון שהוא הגיש ובגדר טענותיו בעת הדיון, ומשכך מתייתר הצורך להידרש לחלק זה של העתירה.

נותר, אפוא, עניין ההחלטה המוקדמת, היינו זו שניתנה ביום 16.7.08 ועניינה הוא "סגירת התיק", שמשמעותה היא שלא ניתן עוד להמשיך ולדון בתכנית, קל וחומר לאשרה להפקדה.

המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו מצויה בסעיף 86 לחוק המורה כדלקמן:

           "(א)       לפני שמוסד התכנון יפקיד תכנית רשאי הוא לדרוש ממגיש התכנית שיכניס בה שינויים או שימלא תנאים, הכל כפי שיורה מוסד התכנון.

           (ב)          החליט מוסד התכנון להפקיד תכנית בתנאי שיוכנסו בה שינויים או ימולאו תנאים, והשינויים לא הוכנסו או שהתנאים לא מולאו, בתוך ששה חודשים מהמועד שנמסרה למגיש התכנית הודעה על החלטת מוסד התכנון, רשאי מוסד התכנון, בתוך שלושים ימים מתום ששת החודשים האמורים, להחליט לבצע את הדרוש להפקדת התכנית במקומו ועל חשבונו של מגיש התכנית.

           (ג)          ביצוע השינויים או מילוי התנאים לפי סעיף קטן (ב) על ידי מוסד התכנון ייעשה בתוך שלושים ימים מיום קבלת ההחלטה על ידי מוסד התכנון.

           (ד)         לא החליט מוסד התכנון לבצע את הדרוש להפקדת התכנית כאמור בסעיף קטן (ב) יראו את החלטת מוסד התכנון על ההפקדה, בתום 30 הימים האמורים בסעיף קטן (ב), כבטלה.

           (ה)         יושב ראש מוסד התכנון רשאי להאריך כל אחד מהמועדים הקבועים בסעיף זה, אם ראה כי יש הצדקה לכך".

החלטת הוועדה המחוזית, שעניינה "סגירת התיק" בשל כך שהעותר לא מילא את תנאי מס' 8 שנקבע בהחלטה מיום 30.1.02 (נספח התחבורה), ניתנה אפוא בהתאם לסמכות הנתונה לוועדה המחוזית מכוח סעיף 86 (ד) לחוק.

העותר אינו טוען כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות אלא שהיא לוקה בחוסר סבירות ועיקר טענתו הוא שהתארכות משך הזמן מאז שניתנה ההחלטה הקובעת את התנאים להפקדה היא תוצאה בלעדית של מחדליהם של צדדים שלישיים, היינו חברת הדרכים שנתנה את אישורה רק בשנת 2005 ומשרד התחבורה שנתן את אישורו רק בשנת 2006.

העותר מוסיף וטוען כי גורם נוסף להתארכות ההליכים היה הדרישה שנספח התחבורה יותאם להפרדה המפלסית בכביש 65, האמורה להיות מתוכננת על ידי חברת הדרכים וכי, הלכה למעשה, עד למועד שניתנה ההחלטה לא השלימה חברת הדרכים תכנון כזה, וממילא לא ניתן לזקוף לחובתו את העובדה שלא התמלא התנאי שנקבע בהחלטת הוועדה המחוזית מיום 30.1.02.